על קרקוע ועל יחורים

תחביב ותיק שלי הוא לייצר יחורים ולהרבות צמחים לי ולמכרי, לכל צמח שאני מגלה או חושבת שאפשרי לו. קקטוסים- קל, אבל עוד הרבה צמחי תבלין וצמחי בית וגן שנמכרים במשתלות בלא מעט כסף, ניתן לגדל בבית בחינם. למעשה ניתן לעשות בכך טובה לצמח, מהולה בבקשה למגדל הצמח לקחת לו קטע מתאים לייחור בבית. הטובה לצמח למה?- כי מכל מפרק שנחתך תהיה מעכשיו התפצלות מיטיבה שתשפר את גידולו ההמשכי, תיטיב עם קליטת האור והובלת הנוטריינטים בתוכו.

בקשר לבקשה ממגדל הצמח...- האמת לא תמיד אני עומדת בכך, לעיתים הצמח מתפרץ לשביל ואני מתקשה לחשוב על סיבה לפנות אליו, בעיקר כשאני משכנעת את עצמי שהרי כך החמוד הזה יגדל יותר טוב.

בכל מקרה, הייחור מגיע הביתה, נכנס לכלי עם מים ומקבל פוטנציאל להפוך לצמח עצמאי.

למה זה אפשרי מבחינה ביולוגית? כי באזורים שונים בצמח, לרוב במפרקים ישנם תאי גזע- תאים מריסטימטים שמם, שלא עברו התמיינות ויש בהם את כל המידע הגנטי המשופעל שנדרש להכנת צמח שלם.

זה בשונה מאשר התאים בכל הרקמות השונות של גוף הצמח, ושל גוף אורגניזמים בכלל. בכל הרקמות והאיברים ישנם תאים שמויינו, ואמנם מצוי בהם כל המידע הגנטי אך מופעלים עליו מנגנוני בקרה קשיחים שלא מאפשרים לכולו לבוא לידי ביטוי. במה לבוא? המסלול עובר בגוף היצורים , במעגלים הביוכימים תמיד מ- ד.נ.א לחלבון, ומחלבון לתכונה כלשהי הבאה לידי ביטוי ביצירת חומרים הנדרשים ליצירת הצמח השלם.

העניין הוא שגם לאחר שהייחור הגיע לביתי, הושם בתוך צנצנת והחל לייצר שורשים חביבים, שמוכיחים לעולם- הנה אני כבר לא סתם ייחור, אני צמח עצמאי ושלם, הוא יראה עייפות לאחר שהיה ממושכת סתם במים ואם לא נתייחס אל זו ברצינות הוא ימות. כך הוא משדר לנו שהגיע זמנו לעבור לקרקע אוחזת, בה יוכל לסעף את מערכת השורשים שלו ולגדול. הגיע זמנו להתקרקע,

הצמח יודע מתי זמנו, האם אנחנו יודעים?

כמה קרקוע חשוב לנו.... כמה אחיזה מיטיבה באותם משאבי קרקע חשובה ביומיום. כמה יש לפני הכל להיזכר שאנחנו עם כל המדהימות שלנו עדיין, תמיד, זקוקים למשאבים, אין לנו אפשרות להתקיים מ "מים" בלבד.

כל אחד ומאגרי הקרקע שלו, אם זה משפחה, זיכרונות, מראות, אהבת טבע, מוסיקה, שעושה טוב ,כישורים וכישרונות  ועוד ועוד, כמה כל אלה חשובים לעמוד השדרה הפנימי המחזיק את עצמו. וכמה יש, לזכור אותם לרגע, ולתת לגוף להיות מוזן מהם בחזרה.

הדרכים לאותו קרקוע מגוונות, אבל בואו נזכור כמה הוא נחוץ לנו ודווקא ברגעי סחף נעצור רגע, נעצור. ואז ניתן לעצמינו להישטף מבפנים באותה קרקע שהיא שלנו, בנוטריינטים הייחודים לנו.  והם? הם כבר יודעים לעשת את העבודה, הם יודעים למלא אותנו. כמו את הצמח, עם כל היכולת המדהימה שלו לעשות פוטוסינתזה ולהזין את עצמו עדין הוא זקוק לחומרים מהקרקע, שבלעדיהם אין סיכוי לקיומו.

אז הצמח עלול לנבול בלעדיהם, גם לנו ישנם המצבים האלה, אם מצבי יומיום מקטינים ומחלישים ואם אירועי חיים מורכבים. וכשישנו אותו חירום, הם יעמדו לרשותינו ויוזרמו מהקרקע כלפי מעלה, זרם אל התודעה, אל החושים, אל כל ה –"יש" העצום שבונה אותנו, בדיוק כמו הצמח, בדיוק כמו החיים. וואללה...כמה כייף להרגיש בקרקע, כמה כייף להיות אחוז בשורשים.